כולנו מכירות את המשפט 'מי שלא עושה, לא טועה'
ואת ההמשך, 'כל מי שעושה, לפעמים טועה'
ויחד עם זאת, בזמן אמת, מי בכלל זוכרת ססמאות ניו אייג'יות?
ממה באמת אנחנו פוחדות?
ממה שנרגיש כשנגלה שטעינו. ובעיקר, מההרגשה הרעה שתמיד מתלווה לכך.
בואו נקביל את זה לטעות בפנייה בזמן נהיגה.
לפני חודש, הייתי לא עליכן בהלוויה בצומת ירקונים, ממנה נאלצתי לצאת מוקדם, כדי להספיק לפגישה בהוד השרון. מרחק של עשר דק נסיעה.
כשעליתי על המחלף, גיליתי שטעיתי בפנייה ואני בדרכי לכביש 4, ועוד לפני שהתעשתי, נתקעתי בפקק.
'סתומה' הסתננה לי ראשונה מבין השיניים, לפני שהספקתי לעצור. ומיד אחריה הופיעו אחיותיה- 'את לא מרוכזת', 'איפה הראש שלך' 'היית צריכה לקחת מקדם ביטחון', 'זהו הלכה הפגישה', 'איזה דפוקה' – כמו זרם המים שיורד בכיור כשמחלצים את הפקק.
וזה כואב! כל המילים האלה שאני אומרת לעצמי כשאני טועה, הן כמו סכינים ללב, וזה מרגיש רע. רע מאוד.
את זה בדיוק אנחנו נמנעות מלהרגיש כשאנחנו מנסות להימנע מטעויות – את החמיצות הזו והאכזבה מאיתנו – ואנחנו נעשה הכל כדי להימנע מכך. כולל דברים שאנחנו ממש רוצות לעשות ולהכניס לחיים.
אז איך להפסיק לפחד לעשות טעויות?
- להפסיק לפחד להרגיש את הכאב הזה שנלווה לטעויות שאת עושה. ותמיד תעשי גם טעויות.לטעות זה אנושי. אין אדם שחף מטעויות.
- לשים לב להלקאה העצמית ולמילים שנשלפות אוטומטית כשאת עושה טעות. מזה את חוששת. זה גורם להרגשה נוראית ביחס אליך.
- להיות המבוגרת האחראית, לשלוח אליך חמלה וחיבוק ולומר לעצמך מילים טובות. להזכיר לעצמך מי את באמת, כמה שאת אמיצה, חכמה, ושלפעמים את גם שוכחת, טועה, אולי מתנהגת בחוסר אחריות או כל מה שאת חושבת כרגע ושזה בסדר. את אנושית. אפשר להמשיך.
באותו רגע שהרגשתי את זה, עצרתי והסכמתי להרגיש.
התבוננתי על המחשבות שרצו לי בראש כמו על עננים בשמים ושלחתי לעצמי חמלה ואהבה.
היום אני כבר יודעת שאין קשר בין המחשבות הללו לביני.
אלו מסקנות שהסקתי ודברים ששמעתי כשהייתי קטנה ואימצתי כאמונות ביחס לעצמי
זה לא אני!
לפעמים אני מתנהגת ככה – שוכחת דברים, מעופפת, חסרת אחריות
אז מה, מי לא?
אז אני מסכימה להיות את כל אלו וזוכרת שאני עוד הרבה הרבה דברים נוספים.
ואני מסכימה לטעות, כי אני רוצה לחיות וליהנות מכל רגע בחיי.
ולגבי אותו יום, אולי הסטיה מהנתיב בכלל לא היתה טעות?
אולי נמנעה ממני תאונה בנתיב השני?
אולי. ואולי לא.
בכל מקרה, את השיעור שלי אני למדתי.
השארת תגובה
