איך יכול להיות שאני נשוי ואני מרגיש כל כך בודד ותחושת בדידות בזוגיות, הוא שאל אותי בפגישה הראשונה שלנו. למה זה לא יכול להיות לדעתך, החזרתי לו בשאלה? כשאתה נשוי, אתה לא אמור להרגיש בדידות בחיי הנישואין, קבע נחרצות. בשביל זה מתחתנים לא?

זו אחת הסיבות, אישרתי. רק שהחוויה של ה'יחד', שאנחנו כל כך רוצים, לא באמת מתממשת כתוצאה מנישואין. זו הטעות הכי נפוצה שאני פוגשת פה בחדר.

בדידות זו חוויה קיומית. אנחנו יכולים לחוות בדידות גם בחדר הומה אדם. זו חוויה שאינה קשורה למציאות חיצונית. היא קשורה לעולם הרגשי.

בהמשך התהליך זיהינו את מקורות הבדידות שלו. זה היה מפליא.

תמיד מרגש לראות, איך אנחנו מוצאים דרכים להגן על עצמנו מפגיעה. איך מתגבשים להם דפוסים, כדי להסתיר את מה שנתפס בעיני הסביבה כחולשות או מגרעות ואיך אנחנו נדחקים עמוק פנימה, אותם חלקים שאין להם לגיטימציה בחברה בה אנו גדלים.

מנגנוני ההגנה הללו מאוד חשובים בגיל שהם נוצרו. מאוחר יותר חלקם מאוד מעכבים. אבל כשאנחנו מגלים זאת, אנחנו כבר מסוגלים לייצר דפוסים חדשים ומקדמים יותר.

הבחור במהות שלו מאוד שקט ואוהב להיות לבד. הוא אוהב את השקט שה'לבד' מאפשר, את האפשרות לחשוב, להעמיק, ליצור. הוא מרגיש נפלא כשהוא יוצא לבדו לדוג, לגלוש. הוא עוסק במקצוע בו הוא לבד עם עצמו ובספורט המזמין התכנסות פנימה. גם כילד הוא היה כזה וחטף פגיעות וביקורת על נטייה זו שלו. בחברה הקהילתית בה נולד וגדל, אין סובלנות לאנשים הנתפסים כ'אנטי סוציאליים'. זה נוגד את ערכי החברה. מכל עבר הוא שמע ש'זה לא בסדר', 'אתה לא נחמד', זה לא פלא אף אחד לא רוצה להיות חבר שלך. והוא הבין. הוא בעיקר הבין שמשהו אצלו לא בסדר והוא חייב להסתיר את זה כדי באמת לא להישאר לבד. כי אחרי בכל, הפחד הכי גדול של כולנו, שלא יאהבו אותנו. גם של אלה שאוהבים להיות לבד מבחירה.

לאנשים שזו נטייתם, אין בעולמם הרגשי סתירה בין הצורך להיות לבד, לבין הצורך בשייכות. הסתירה נוצרת, כאשר נטייה זו פוגשת את הפחד של אנשים בסביבתם מה'לבד'. הבהלה של הסביבה מולידה תוקפנות וניסיונות 'לתקן' את הילד וזה מה שקרה לאיש המקסים הזה. הוא למד שמי שהוא זה לא טוב, זה יפגע בו ושרצוי מאוד להימנע מלהיות הוא.

והוא הצליח לא רע עד התקופה האחרונה שמשהו במופע נסדק. זה קורה לאנשים רבים באמצע החיים, בדרך כלל בעיקבות איזשהו טריגר חיצוני, שמשהו פתאום מרגיש לא נכון. זה מאוד מפחיד, מבלבל, לפעמים מגיעה עצבות שקשה להסביר או התקפי חרדה, רצון להיאחז בעבר או דחף חזק לברוח. לפעמים זה 'גם' ו'גם' ו'גם'.

אחד הדברים שהעלה לו חיוך על הפנים זה שהזכרתי לו שסיקול האותיות של בלבול הוא לבלוב. משהו או מישהו חדש מחכה מעבר לפינה והוא יהיה הרבה יותר טוב. בעיקר כי זה יהיה אתה.

אז יצאנו לתהליך יחד, לחקור ולזהות מי הוא באמת, לתת לכל החלקים שלו לגיטימציה וחיבוק ולאפשר להם קיום. יש לו לפחות עוד ארבעים שנה לפניו. רצוי לחיות אותם חופשי.