מערכות יחסים… כמה שזה מורכב.

אנחנו פוגשות מישהו וחוות ניצוצות ופרפרים.

אנחנו מרגישות שהנה מצאנו את האחד, שיספק לנו את מה שאנחנו כל כך רוצות וצריכות. 

שיהיה שם בשבילנו, יקשיב, יאהב, 

מישהו להניח עליו את הראש כשעייפים, 

אבל גם כזה, שירגש, יעיף אותנו לגבהים, ידאג לנו ויטפל בכל אותם דברים שאין לנו כוח או אומץ לעשות בעצמנו.

 

אבל זה לא באמת קורה.

על פניו, בהתחלה, זה נראה כמו הבטחה גדולה, כשההתאהבות והפנטזיה ממלאים כל חלקה טובה.

אבל אחר כך מגיעים החיים. הילדים. ההתמודדויות. ומשהו מתחיל להתערער.
וכשזה מתערער, מתעוררים השדים.

כל מה שלשמו נכנסנו לקשר ולא באמת מתקיים בפועל, מאיים לרסק עכשיו את הפנטזיה –
הצורך להרגיש חיות וחיוניות והאשליה שהאחר יארגן את זה עבורי, 

הצורך בביטחון ויציבות שיתממש דרך התקדמות והתבססות כלכלית שלו, 

או הצורך להרגיש משמעותית וחשובה דרך ההזדקקות או התלות שלו בי.

וכשצץ איום, מנגנוני ההגנה המעולים אך ההרסניים שלנו נכנסים לתמונה.

אנחנו נעשות ביקורתיות כלפיו, תוקפניות, אנחנו באמת כועסות שהוא לא ממלא את הצרכים שלנו.

אנחנו מתרחקות, מרגישות מסכנות, קורבנות של המציאות, ו…שוב תוקפניות.

בצד השני, הוא מרגיש מאכזב, חסר ערך, לא מספיק טוב, לא אהוב ומחזיר מלחמה באמצעות אותם כלים בדיוק, אך בדרך שלו.

הוא מתגונן ושולח חיצי ביקורת בחזרה, תוקף בדרכים שהוא יודע שיכאיבו ויחזירו לו נוכחות ושליטה במצב,
ולצד זה, הוא מתכנס לתוך עצמו או בורח אל מחוץ למערכת וחוזר חלילה.

מעגל קסמים של פוגענות הדדית, קורבן ומקרבן (שני הצדדים הם גם קורבן וגם מקרבן), כשהצורך האמיתי הוא להרגיש טוב, נאהב, חשוב ומשמעותי.

הדרך היחידה לעצור את זה, היא לזהות את המנגנונים הללו ומה באמת אנחנו רוצות וצריכות ולבסס את זה בכוחות עצמנו במערכת הרגשית שלנו. וזה אפשרי. חבל על כל יום מריבה וסבל מיותרים.

 

 

משברים בזוגיות, למה זה קורה?

זוגיות מפעילה דברים מאוד עמוקים שהרבה מהקשרים האחרים לא מעוררים.
אנחנו נמשכות, לא במודע, לאותו אדם שיפעיל בנו פצעי ילדות מקשרים מאוד מוקדמים.
אם כתינוקת או כילדה קטנה, אמא מאיזו שהיא סיבה לא היתה פנויה אלי, לא ניגשה כשבכיתי, טיפלה באחותי ולא בי, אין לי יכולת לעבד את זה קוגניטיבית. קשה לי, עצוב ואני יכולה להסיק מסקנה – 'אני לא אהובה'. 

זהו. לפעמים לא צריך יותר מזה כדי להלך בעולם עם האמונה 'לא אוהבים אותי' ולהזדקק לאישורים של אהבה 24/7.

באותו אופן יכולות להתגבש אמונות יסוד של 'אני לא מוערכת', 'אני לא מסוגלת', 'אני לא מספיק טובה' ועוד.
ואז את ואני שאוחזות בכזו אמונה, מתחתנות לא במודע עם גבר חסר ביטחון שכדי להרגיש טוב עם עצמו, יזלזל בנו ויפעיל שוב ושוב את האמונה 'אני לא מספיק טובה' או עם גבר שחווה ניכור, שאינטימיות וקרבה קשים עבורו, ובהתרחקות שלו הוא יפעיל את האמונה 'אני לא אהובה'.

כשמשאלת הלב שלי ושלך היא שבן/בת זוגי ימלא את הצרכים הלא ממומשים שלנו, זה נדון לכישלון.
זה לא תפקידו/תפקידה. זה אף פעם לא היה ואף פעם לא באמת יהיה. זו אשליה שמתנפצת שוב ושוב אל מול אתגרי החיים.

כשאנחנו עוצרות ומסכימות לקחת אחריות, לזהות מה אנחנו מרגישות, מה 'מטריף' אותנו בקשר ולעשות עם זה עבודה פנימית, אנחנו יכולות לשחרר אותו/אותה מהתפקיד.

כשאנחנו מצליחות בעצמנו, לקיים את הצרכים הרגשיים שלנו בתוך הקשר, אנחנו מפסיקות להיות תלויות באחר/ת ומסוגלות להתחבר ולתקשר עם בן/בת זוג ממקום נקי, מכבד וברור.

זיהוי, חקירה ושחרור דפוסים ואמונות אלו, מאפשרות חיבור ממקום אחר.

בעבודתי כמאמנת אני עובדת עם אחד או אחת מבני הזוג. גיליתי שזה מספיק על מנת לשפר ולהשפיע על הזוגיות כולה.