אני קוראת לפוסט הזה: "למה כשפחדתי לאבד את האהבה נשארתי ענייה"

והוא מסביר את הקשר הרגשי בין כסף ואהבה

איך גרם לי החיבור הזה בעבר להוצאות מיותרות ולהתרוקנות החשבון 

וגם, מה הקשר בין זה לבין כשלים במערכות יחסים.

בהמשך אני גם מסבירה, כיצד לשחרר את זה ולבנות מערכת יחסים טובה הן עם הכסף והן עם אהבה.

תסריט משבוע שעבר:

הראל (בן תשע): סבתא, את יכולה לקנות לי לגו של מלחמת הכוכבים? אני ממש רוצה את זה…

אני (בת 57): הראל, אתה יודע שלגו זה נורא יקר וחוץ מזה, קניתי לך לגו רק לפני שלושה חודשים.

הראל:  כן, אני יודע, אבל בניתי אותו כבר הרבה הטונציה משתנה ליללנית אולי אפשר עוד אחד קטן, בבקשההה 

יודע נכד נפשה של סבתו, לחיצה במקומות הנכונים ואני מנתרת ומתיישבת ברשתו.

אני: ביני לבין עצמי אין מצב שאני מוציאה עכשיו 400 ש"ח על לגו מסתכלת עליו ומריצה תסריטים בראש מבלי להוציא מילה יש חנות של לגו די זולה ממש פה בישוב ליד, אני אקח אותו לשם ונמצא כבר משהו קטן לא יקר.

אני:  טוב., אני מרגישה איך הלב מתרחב חזרה באושר גדול כשאבוא בשבוע הבא, נלך לחנות ונראה מה יש שם. אבל שיהיה ברור, אני לא מתכוונת להוציא עוד פעם כמה מאות שקלים.

הראל: יששששש, תודה סבתוש וחותם את השיחה בחיבוק ונשיקה

הריטואל בחנות כמו נקבע מראש

בהתחלה אני מכוונת לאריזות הקטנטנות,

הראל מכיר את המסלול ומושך באלגנטיות לעבר הבינוניות.

סוף הריטואל בדלפק, כשאני מושיטה ללא חשק כרטיס אשראי ונפרדת מ 430 ₪, ארוזים בקרטון.

עד לא מזמן חשבתי שמדובר באהבה טהורה של סבתא לנכדה. 

אז איך נוצר הקשר בין כסף ואהבה:

מאז שאנחנו קטנים, מלמדים אותנו שכסף = אהבה.

הורים ומבוגרים אחרים שטיפלו וגידלו אותנו, השתמשו בכסף על כל נגזרותיו – מתנות, בילוים, ממתקים – כדי לשמח ולהרגיע אותנו ובעיקר את עצמם.

בדרך זו, למדנו לנחם ולהרגיע את עצמנו ואת האחרים סביבנו, וגם לאהוב להיות נאהבים על ידי הסביבה,  בעזרת משהו חיצוני – כסף, שופינג, ג'יפ אדום או קוביית שוקולד ואנחנו חרדים כל הזמן שמא הכסף על נגזרותיו, יאבדו או יגמרו לנו לעד.

אולם מה שנוצר בסוף, אלו מניפולציות לרכוש אהבה, ולא באמת אהבה.

אם אני קונה להראל מתנה רק כדי שהוא לא יהיה עצוב או כדי שהוא יאהב אותי יותר מסבתא סמדר – זו מניפולציה שאני מפעילה עליו כדי לזכות או כדי לא לאבד את האהבה

אם הראל לומד (לא במודע) שכדי להשיג את מה שהוא רוצה הוא צריך קצת להתבכיין, להפעיל אצלי את מנגנון הפחד וזה עובד, הוא לומד לתקשר איתי במניפולציות ובמקביל לומד גם הוא לייצר קשר בין כסף לאהבה.

אז מה שנוצר ביננו אלו מניפולציות הדדיות, לא באמת האהבה שאני רוצה.

הדרך לזכות באהבה זה להעניק אהבה, לא מניפולציות.

להיות כנים קודם כל עם עצמנו ואח"כ עם הילדים.

לסמוך עליהם שהם מסוגלים להכיל תסכולים ולאפשר להם לחוות תסכול כדי לפתח כלים להרגיע את עצמם מתוך עצמם, לא בעזרת משהו חיצוני.

אם ילד משתטח על הרצפה בקניון, לא לכעוס עליו, הוא מנסה מניפולציה שבעבר עבדה.

אפשר לשקף את התסכול, לחבק, להיות איתו באהבה ולאפשר לו להירגע. לאט לאט המניפולציה תצטמצם. זה תלוי עד כמה אנחנו נעניק אהבה ונוותר  על מניפולציות מחופשות לאהבה.

ועכשיו תרגום עם הרחבה לחיים ולעסקים:

• כשאני מבזבזת וקונה רק כדי לרצות, מבלי שאני באמת בוחרת בכך ורוצה
• כשאני מוותרת על כספים שמגיעים לי (כן, גם זה קרה)
• כשאני מתמחרת את המוצרים שלי נמוך מכפי ערכם
• או כשאני נמנעת מלדרוש את המגיע לי

מהפחד לאבד את האהבה של הילד, הלקוח, החבר/ה, הבוס…

מה שמתקיים ביני לבין ה'אחר' באותה סיטואציה, זוהי מניפולציה (כדי שיאהבו אותי) ומניפולציה נגדית המגיבה לזה, ולא באמת אהבה!

והשוס הכי גדול, שבסופו של יום, אני נשארת ענייה, בכסף ובאהבה.

הדפוס הזה של כסף = אהבה

או אם אני לא אתן כסף, לא תהיה אהבה

הוא דפוס מוכר וידוע במחוזותינו בעולם המערבי.

כולנו משחקים היטב את המשחק.

כשאנחנו גדלים אנחנו משדרגים את המשוואה-

כסף = אהבה = הערכה ועל זה אני אכתוב בפוסט נוסף.