יושב על הגדר, רגל פה רגל שם…

סתלבט גמור שם למעלה, לא נוגעים בכלום וכלום לא נוגע בנו, שטח סטרילי, שלוות אלוהים.

השאלה רק לכמה זמן. מכיוון שיש שלב שהשפיצים, ב'למעלה של הגדר', בעיקר כשיש משהו

מגרה  שם למטה, מתחילים לחדור לתחת.

 

כמה פעמים בחיים דחיתם קבלת החלטה משמעותית בחיים?

נמנעתם מלהתמודד עם זה,

סיפרתם לעצמכם סיפורים?

בפוסט הזה אני רוצה להתמקד באותן החלטות

שפעמים רבות אנחנו מחליטים 'לא להחליט'

ועובר זמן ואנחנו עדיין חופרים ובוחשים בסוגיה

ועוברת עוד תקופה והנה, 'כבר קיבלנו החלטה'

כי 'אי אפשר יותר',

כי 'מגיע לי לחיות כמו שאני אוהבת',

ו… כלום!

—-תמונה —– דילמה, בלבול, תסכול

נשמע מוכר?

אני מכנה את זה 'בחירה ב'לשבת על הגדר'.

אריק איינשטיין כתב על זה אפילו שיר.

יושב על הגדר, רגל פה רגל שם

יושב על הגדר, משקיף על העולם…

סתלבט גמור שם למעלה,

לא נוגעים בכלום וכלום לא נוגע בנו,

שטח סטרילי, שלוות אלוהים.

השאלה רק לכמה זמן

מכיוון שיש שלב שהשפיצים,

ב'למעלה של הגדר',

מתחילים לחדור לתחת.

—–תמונה—– יושב על הגדר

בשלב זה, משהו מתחיל להציק,

ככה בקטנה,

ואז,

מנסים לזוז קצת ולשנות תנוחה.

כשזה כבר לא עוזר,

מתחילים לכווץ,

ועוד קצת,

ועוד,

בנסיון לעמעם את הכאב

(נשמע מוכר? מאזור הגב? הצוואר?)

—-תמונה—-  נייר כתוב אאוץ'

מתעלמים מהסטרס,

מדחיקים המצוקה,

מספרים סיפורים

ויום נוסף עובר, בדיוק באותה תנוחה.

ומכיוון שאלו שפיצים , חד כיווניים,

נשארים לשבת,

ללא תנועה,

עד ש….

מתייבשים וקמלים

או נאלצים לזוז ולקבל החלטה.

—-תמונה—–

פרשנות בגוף הטקסט:

השפיצים זו נקודת האל-חזור. יש רגע בחיים בו אנחנו יודעים שאנחנו לא במקום הנכון אבל בוחרים לא לתת לזה מקום. אנחנו נבהלים, נאחזים באזור הנוחות ובוחרים פשוט לא להקשיב.

עובר זמן, והידיעה מכה בנו שנית בדרכים מאוד יצירתיות ואם השינוי מפחיד או כולל מחירים גבוהים, אנחנו מפעילים מנגנון מתוחכם, 'מספר הסיפורים', האמון על השקטת כאב דרך בניית סיפורים מרגיעים.

הבעיה במנגנון שהוא רק ממסך את הכאב לא באמת פותר את הבעיה

וכשהידיעה מכה בפעם השלישית, הרביעית והחמישית, אנחנו כבר תקועים כל כך חזק שקשה להיחלץ משם.

פרשנות נוספת המאפשרת תזוזה:

השפיצים – נקודה בזמן המאופיינת בחוויה של אי נוחות, חוסר שביעות רצון מהקיים, צורך עז לשנות וללכת למקום אחר.

נקודה זו מסמנת לנו שמשהו שהיה טוב, בסדר או נסבל, הפך מסיבה כלשהי, בדרך כלל כתוצאה משינוי והתפתחות שלנו, ללא מדויק, או לא נכון יותר.

נקודה זו, הינה הזדמנות נפלאה להכניס את עצמנו למשוואה ולקבל החלטה, והפעם מקור ראשון!

מכיוון, ופה הפאנץ' ליין, רובינו קיבלנו בעבר החלטות, על פי פרמטרים שנקבעו על ידי אחרים – הורים, מורים, משפחה, חברים, שדאגו להדגיש בפנינו 'מה נכון', 'בסדר', ו'ראוי', מה נחשב ל'הצלחה', מה 'אחראי' ואיזו  דרך תיקח אותנו לאן שאנחנו 'רוצים' . הפרמטר היחידי שלא נלקח בחשבון הוא ה'אני'.

אז במקום לכווץ ולהתכווץ, שזה האוטומט, הנה ההזדמנות לעצור ולתת מקום של כבוד ל'אני'.

אפשר לשחרר כיווצים, לפתוח קשרים, לבחון מחדש את הדברים ולסמוך על 'האני' הזה, שבינתיים בגר וצבר ניסיון ומשאבים, שהוא מסוגל לעצור, לתקן, ומחדש לבחור.

בהצלחה בדילמה הבאה!