היום אני רוצה שנדבר על השכן שלי, הצהירה בעודנו מתקדמות לחדר האימונים עם הקפה.

ולפני שהספקתי לענות, נכנסה בפול גז לתוך הסיפור ופרסה את משנתה, כמה השכן ממרר בשנה האחרונה את חייה ואתמול זה כבר עבר כל גבול והיא הגישה תלונה במשטרה.

נשמתי.

כמאמנים, אנו נדרשים לעיתים קרובות להחליט, האם לאפשר 'לאירועים מסעירים מהחוץ' להיכנס לחדר ולהסיט אותנו מתהליך האימון, לקחת חזרה את ההנהגה ולהחזיר למסלול

או, כפי שעשיתי במקרה זה, 'גם' ו'גם'.

חתיכת דילמה מחדר האימונים/מהחיים!

החיים שלנו עמוסי רעשים. אנחנו בונים תכניות, צועדים בדרך להשגת מטרות, ובום, משהו קורה ואנחנו נשאבים לכאוס.

אתמול זה קרה לי בקטן – היתה לי מריבה עם בן זוגי. זה לא קורה הרבה, אולם כשזה בא, זה עוצמתי ושואב. זכרתי את התכניות שלי לאחר הצהריים, משובים למאמנים מודרכים, הפוסט הזה שאתם קוראים עכשיו… וכלום. הרגשתי שאני לא יכולה לפנות את עצמי ובחרתי לעצור.

כשאנחנו בהצפה רגשית המוח שלנו נכנס למוד של הישרדות והיכולת לחשוב בהיגיון מושבתת. ככה זה, חבל על המאבק. הדבר היחיד שכדאי לעשות, זה לעצור, לנשום, לא להיבהל ולאפשר לעצמנו את הזמן. תצמח. משם למידה חשובה. באחריות.

וכך עשיתי. עצרתי, ריחמתי על עצמי, כעסתי, נשמתי ואז לאחר שאפשרתי לכעס להיות, יכולתי גם לקחת אחריות על חלקי בסיטואציה ולזהות מה אני מבקשת שיהיה בשיחה של 'אחרי' ובכלל.

כן יש לנו אפשרות לבחור מה אנחנו רוצות ומי אנחנו רוצות להיות בכל רגע נתון. אל תאמינו לי, נסו בעצמכן.

אבל בואו נחזור לחדר האימונים.

האג'נדה האימונית גורסת שהמתאמן הוא בעל התוכן ואנחנו מנהלי התהליך. בתהליך האימון, אנחנו עובדים עם התוכן שהמתאמן מביא לחדר.

המתאמנת הספציפית הזו, הגיעה לאימון בבקשה להתייצב כלכלית. היא התגרשה לאחרונה ונמצאת בחרדה כלכלית, 'המשפריצה' לדבריה, על הסביבה. בתהליך האימון, אנחנו עובדות על בניית התמונה המנצחת לעסק צדדי של אפייה –  אהבתה הגדולה.

לתת לשכן להיכנס לחדר, או לא?

לכאורה, לא קשור לתהליך.

המתאמנת בסערת רגשות וטוענת שאינה יכולה להמשיך מבלי 'לפרוק' את הסיפור

האמנם?

ומי מבין שתינו אמור לקבוע את זה? אני כמנהלת התהליך, או היא כאחראית התוכן?

פה עולה השאלה מה הופך 'תוכן' לרלוונטי ואיזה 'תוכן' רלוונטי לתהליך ויישאר בחדר ואיזה 'תוכן' להשאיר בחוץ.

והנה לכם/ן דילמה אימונית, שהיא גם דילמה לחיים.

כי גם בחיים, כפי שקרה לי אתמול, אני נדרשת לעצור ולבחור, האם לאפשר לעצמי להישאב לדרמות של החיים, כמה זמן לתת לעצמי להשתבלל ואיך ומתי לעצור ולהחזיר את עצמי למסלול כדי לעמוד במחוייבויות.

והכי חשוב, איך לעזאזל ברגע האמת, אדע לעשות את זה?

השאלה האימונית הנדרשת במקרה הזה אותה זרקתי בחלל החדר –

"אנחנו עובדות כרגע על התמונה המנצחת שלך, האם את רואה קשר בין המריבה עם השכן לבין השגת המטרה – עצמאות כלכלית?

• אינטגרציה בין מה שעולה לבין התהליך – אחד הכלים החשובים באימון ובחיים.

 

• • השתרר שקט ואחרי רגע המשיכה "אבל אני לא יכולה להיכנס לחדר הזה ופשוט 'לשחק' כאילו כלום לא קרה ביומיים האחרונים ובכלל בשנה האחרונה. הוא ממרר לי את החיים. זה לא טבעי. אני לא חיה בריק, האימון זו לא איזו מעבדה סטרילית.

 

אני יודעת, עניתי לה ושיתפתי אותה במריבה שלי  עם בן זוגי ובבחירה לעצור הכל ולתת לזה מקום. (כמאמנת, כשזה רלוונטי, אני משתפת באירועים מחיי הפרטיים כדי לעגן את התיאוריות האימוניות בחיים. אימון הוא תהליך משותף. אבל רק כשזה רלוונטי ונקודתי).

לפעמים קשה ובוחרים להישאב לרחמים עצמיים והאשמות. זה בסדר, נירמלתי עבורה את החוויה שהיא עוברת (עוד כלי אימוני חשוב). חשוב רק שנזהה איפה את כרגע ולמה את בוחרת לתת משקל בתהליך. בשביל זה הגעת לאימון.

• • • והנה הלמידה כמאמנים ולחיים.
      • כשיש אירוע שמסיט אותנו מהדרך, לעצור. יתכן שלא יהיה אפשרי לעצור מיד, זה ממש בסדר, אפשר 'להתבשל' קצת במיץ של רחמים עצמיים והאשמות. זה דפוס ילדי מנחם, אנחנו לא רובוט.

 

ויחד עם זאת, לדעת שאנחנו כרגע בדפוס ובשלב כלשהו לבחור לעצור ולזהות:

• • • • • • מה האירוע הזה משקף לי לגבי עצמי או לגבי המטרות שלי כרגע
          • האם יש מכנה משותף בין המטרות שלי או התהליך ההתפתחותי בו אני נמצאת כרגע לבין האירוע
          • מה הלמידה – מה אני צריכה לעשות בתוכי כדי לצמוח מזה ולהתקדם

זה בדיוק מה שעשינו בתהליך. היא בחרה לעצור וללמוד מזה משהו.

• • • • • • זיהינו שבחיים היא נשאבת המון לדרמות, להאשמות ולרחמים עצמיים ואז היא יוצאת למסע קניות כדי לפצות את עצמה ולהרגיש טוב. רבים ניגשים למקרר ורבים עוד יותר עושים גם וגם
          • זיהינו גם את ההתקה של התסכול מהחרדה הכלכלית שלה לעבר השכן. נכון, הוא עושה רעש וילדיו מפילים דברים מהמרפסת לגינה שלה. אבל הכעס והמשקל שהיא נותנת לזה, מעט חסרי פרופורציה ומצביעים על גורם פנימי אחר. נטפל בזה בשלב מאוחר יותר בתהליך.
          • הרווח בדרמות, כמו בהתנהלות הכלכלית, לא לקחת אחריות – כרגע זיהינו פחד להיכשל אבל יש בטוח עוד
          • כדי לנהל עסק ולהתייצב כלכלית, עליה לקחת אחריות, לעבוד ממוקד, לפתח משמעת עצמית ועמוד שדרה יציב.
          • היא זיהתה כמה כוח יש בתהליך ההתייצבות הזה, ומאוד התרגשה כשהבינה, שהרווח בהקמת העסק שלה מעוגות, יכול להחליף בהצלחה, את הרווח שיש לה כשהיא ברחמים עצמיים ובמסעי קניות. החלפת הדפוס האוטומטי בדפוס מקדם – עצירה ובחירה מודעת לקחת אחריות.

באימון היא בחרה להפיק למידה ולהתקדם.

• • • • • כמאמנת בחרתי להשתמש במה שנכנס לחדר (התוכן) ולחבר אותו לתהליך.

 

ובמה שנכנס לחיי ולהפיק ממנו למידה לעצמי וגם עבורכם.

• • • • • • החיים כשיחת אימון.
            • להמשך חיים נפלאים
              • ענת