השבוע, העברתי סדנה בקהילת המאמנים והמאמנות של גומא בנושא איך להתמודד כשפגיעה מינית מופיעה לנו בחדר האימונים ומסיטה את התהליך מהמסלול. הסדנה היתה מעולה והחלטתי להעלות את הנושא גם כאן, דרך סיפורה של אורית, כדי שגם אתם תיתרמו..

אורית הגיעה לאימון במטרה להעלות את הביטחון העצמי. אמא ל 3 ילדים, נשואה באושר לעופר, עקרת בית מרצון. היה חשוב לה להבהיר זאת.
לפני שנתיים סיימה לימודי הומאופטיה אולם עד כה לא עסקה בזה למעט טיפולים ללא תשלום לאנשים קרובים. בפגישה הראשונה ציינה שתשמח לעבוד גם על זה.
עוד שיתפה כי היא אמא מאוד חרדתית, בעיקר לבנות ושקשה לה ליצור קשרים חברתיים. 'המזל שלי זה עופר' הצהירה, 'אחרת הייתי לבד'.

המטרה האימונית הקונקרטית שהגדירה בתחילת האימון – להעז לקנות משהו לבית בלי להתייעץ או לבקש אישור. אם זה יקרה, אני אדע שהביטחון העצמי שלי עלה הצהירה.

לכאורה, אימון רגיל על העלאת בטחון עצמי, משהו שכולנו מכירים היטב. שום דבר, מלבד סנסורים פרי נסיון של שנים, לא הכין אותי ל'פצצה' שהגיעה במפגש השלישי.

אורית הגיעה מחוייכת ונעימה כדרכה ועוד טרם התיישבה מלמלה כבדרך אגב, 'אני רוצה לשתף אותך במשהו שלא שיתפתי עד היום אף אחד כולל עופר'.
אני פה, עניתי בעודי מתיישבת, מניחה את כוס הקפה על השולחן הקטן ליד. אני לגמרי איתך.
אורית שתקה, מנסה למצוא את המילים תוך כדי שיטוט עם העיניים בשטיח למרגלותינו, כמו מחפשת קצה חוט שיסייע לה בדיבור. 'זה היה לפני המון שנים', החלה לתאר, 'כשהייתי ילדה. אני לא ממש יודעת מה היה, אבל אני יודעת שעברתי 'משהו' עם סבא… לא ממש…את יודעת… הוא לא ממש…
הבטתי בה ושתקתי כדי לאפשר להמשיך, משדרת לה עם העיניים, אני איתך. היא הביטה חזרה ונשמה ארוכות. החיבור ביננו היה מאוד נוכח.
'הוא אבא חורג של אמא שלי' המשיכה. 'לא היו לו ילדים משלו ואני הייתי הנכדה המועדפת עליו. הוא היה סבא מאוד טוב, אני חייבת לציין את זה ואני בטוחה שהוא לא עשה שום דבר בכוונה. רק… כשהיינו נוסעים לחופשה למשל, הוא לקח אותי איתו כמה פעמים לחו"ל, אז היינו ישנים באותה מיטה, והייתי רואה אותו… אני לא זוכרת מה בדיוק היה שם… אולי אני סתם מעלילה עליו… אני לא יודעת…

לאורית היה מאוד קשה להמשיך. היא הרגישה מאוד לא נוח לדבר עליו רעות.
היא גם לא זכרה להגיד מה בדיוק היה שם,
היא רק זכרה את הבלבול ואת חווית הגועל.
'אני ממש מרגישה את הגועל, גם עכשיו אני מרגישה את זה, אמרה.
אני מרגישה את זה גם, שיתפתי אותה בכנות. באמת הרגשי את הגועל והיה לי חשוב לשתף אותה בחוויה המשותפת לנו. אני אישה וחוויתי חוויות של פגיעה מינית ברמות שונות בחיי. אני ממש יכולה להתחבר לגועל הזה שאת מתארת. זה מאוד ברור ונוכח עכשיו בחדר. כמאמנת, אני בדרך כלל לא אשתף בחוויות אישיות, אולם במקרים כאלה של פגיעות הקשורות לעולמן של נשים, ההבנה של ההיבט הקולקטיבי, מאוד עוזר להרגשה של הנורמאליות. זו לא רק אני, נשים רבות, בכל העולם, חוות חוויות דומות.

זכרון של תקיפה מינית, שהודחק במשך שנים, צף ועולה בדרכים שונות. במקרים רבים מופיע רק הרגש או הריח, לפעמים צליל ומעורר זיכרון. אם מאפשרים לזה להיות, צפים זכרונות נוספים. ולפעמים לא. אין חוקים לנפש.

כרגע אצל אורית יש זיכרון קלוש אבל הרגש מאוד נוכח. האישור שאורית קיבלה בחדר לרגש, מאוד הרגיע אותה. היא לא מדמיינת, משהו שם היה והגוף זוכר. היא נורמאלית

בדקתי איתה מה היא מבקשת ממני בהקשר הזה של הפגיעה והיא בקשה להמשיך לבדוק מה היה שם. בקשה שאהיה איתה בדיוק כמו שהייתי היום.
הסכמתי והיא לקחה על עצמה להעלות את הזיכרונות בכתב. בקצב ובהתאם למה שירגיש לה נכון. היא תתחיל ברגש ותראה מה יצוץ עוד.
כעוגן, נתתי לה את מספר הטלפון של קו הסיוע – 1202, במידה ותרגיש מצוקה כלשהי בין המפגשים ותרצה לדבר.

תהליך האימון עם אורית, בעקבות הגילוי, היה קצת שונה.

עבדנו על חיבור לכוחות, כפי שאנחנו עושים בכל אימון
אבל באימון הזה הבאנו יותר את הילדה הקטנה, שנבהלה, נגעלה, התבלבלה והרגישה חוסר אונים, לקידמת הבמה.
היא הייתה נוכחת כל האימון, במערכת היחסים ביננו ובאירועים שאורית הביאה ממערכות היחסים בחייה. היא קיבלה הכרה, הוקרה ולאט לאט היא נרגעה. אורית הבוגרת לקחה פיקוד והיא אהבה את זה ואת עצמה יותר ויותר מיום ליום.
אורית הבינה, עד כמה הילדה הקטנה שבה והדפוסים שסיגלה כדי לשרוד, ניהלו את חייה עד כה ומצאה דפוסים אלטרנטיביים יעילים יותר לחייה הבוגרים.
המרחב הבטוח שיצרנו ביננו, איפשר לדבר על הכל.
שילבנו בתהליך ידע ומידע על פגיעה מינית, העמקנו בהבנה לגבי התפיסה החברתית וכיצד היא משפיעה על החוויה ועל ההשלכות ולרגשות הקשים לעלות, להיות ולעבור טרנספורמציה. להכל היה מקום.
במקביל, אורית עבדה על בניית הקליניקה שלה כהומאופטית והחלה לקבל לקוחות.

החוויה הבסיסית בפגיעה מינית היא נישול מהכוח, בלבול, פריצת גבולות וניתוק מהזולת ולכן ריפוי אמיתי יכול להיווצר רק בתוך מערכת יחסים המעניקה חוויה מתקנת ומחזירה את השליטה לנפגעת.
הרמן ניסחה את זה מאוד מדויק בספרה טראומה והחלמה: "עקרון ההחלמה הראשון הוא העצמת נפגעי הטראומה. שומה עליהם להיות מחוללי החלמתם ומושליה. אחרים יכולים להעניק עצה, תמיכה, עזרה, חיבה ודאגה אבל לא ריפוי. ניסיונות רבים לעזור הנעשים מתוך רצון טוב וכוונות טובות, נכשלים מפני שהעיקרון היסודי של העצמה אינו נשמר.

בתהליך האימון, אנחנו בונים את הסביבה הפנימית והחיצונית שלה כדי שתתמוך בבעיה ותצמצמה. כשמדובר בפגיעה מינית, מאפשרים לה להיות נוכחת בחדר, מעניקים לה מסגרת, מנרמלים את החוויה, מקשיבים לכל מה שהיא מבקשת והתהליך נוצר מעצמו, כשהבסיס הוא מערכת יחסי אימון כנה, אותנטית, עם גבולות ברורים ואמון מלא במתאמנת שהיא בעלת כוחות ריפוי.

למי זה מתאים?

נערות (מעל גיל 14): אני מאמנת נערות מעל גיל 14 שחוו פגיעה ו/או הטרדה מינית, על ידי אדם קרוב או זר, במקום בילוי, בבית, בביה"ס, בעבודה, בחוץ או באינטרנט.

נשים: אני מאמנת נשים שחוו פגיעה מינית בכל גיל או זמן בו יבחרו להפר את השתיקה ולעבור תהליך של עיבוד הפגיעה, סגירת מעגל וצמיחה אישית. נשים שעברו פגיעה או הטרדה מינית במערכת יחסים זוגית חד פעמית או ממושכת, על ידי אדם קרוב, בן משפחה, בן זוג, בעל, הטרדה ו/או פגיעה מינית במקום העבודה על ידי מנהל, בוס או עמית בעבודה.

מעגלים משניים: אני מאמנת בני משפחה וחברים במעגלים הקרובים של נפגעות טראומה מינית, החווים בעצמם קושי בעיבוד החוויה ורוצים לרכוש כלים לסיוע לנפגעת ולסיוע עצמי.