בסיום קורס המאמנים, תיאר אותי מורי ורבי יורם גורדון ממכללת CoachME כך:

"אני רואה אותך בתוך עדר של כבשים. בכל פעם את יוצאת מהעדר ומחזירים אותך חזרה, שוב מנסה להימלט ומוחזרת אל בין השורות. עד שיום אחד את מצליחה להימלט, יוצאת אל העולם, לומדת, מתנסה, מתמקצעת וחוזרת אל העדר, לשחרר את הכבשים כולן".

יורם לא ידע (ואולי כן) עד כמה דייק בתיאורו.

עד שנת 1998 חייתי ככבשה תמה בתוך עדר כבשים. נישאתי בגיל צעיר ומיד הפכתי לאם. במקביל להולדת ארבעת ילדיי עבדתי בעבודות שונות: ניהול מרפאה גניקולוגית, ניהול מכון לייזר להסרת משקפיים וניהול תפעולי בחברה יזמית.

את צימאוני להתפתחות אישית הרוויתי בקורסים, סדנאות, התמחויות, התנדבות בפרויקטים חברתיים ועוד, אשר תרמו להתפתחותי, אולם לא הצליחו להשקיט את הקונפליקט בין הצורך בהגשמה עצמית לבין המחויבות כאם ואישה לבן זוג בעל עסק עצמאי. בכל פעם שסטיתי מהמסלול וניסיתי לפרוץ, הוחזרתי לעדר עם מקל ענק – שברובו המכריע היה שלי.

בשנת 1998, בעקבות משבר קשה וכואב, הבנתי שאין יותר לאן לרדת ושמדובר ב"להיות או לחדול". בחרתי להיות, תוך הסכמה לשלם את המחירים שבחירה זו תביא עמה. זו הייתה פריצת הדרך הראשונה בחיי. באותה שנה, עזבתי את מקום עבודתי והתחלתי את דרכי האקדמית. למדתי לתואר ראשון במדעי ההתנהגות, עם התמחות בפסיכולוגיה וניהול. המשכתי מיד לאחר מכן לתואר שני במגדר.

במקביל אספתי כלים, ניסיון וידע באובססיביות: אימון אישי וקבוצתי, גישור, הנחיית קבוצות משימה ואימון בעוצמת ההוויה. אני מאמנת אישית משנת 2003, מנחת קבוצות אימון ומנחה מאמנים בתחילת דרכם במכללת גומא. אבל הלמידה הכי משמעותית, מתרחשת בכל יום מחדש, בתוך קבוצות הסטודנטים לאימון, המאמנים והמתאמנים שאני מלווה ומאמנת. להפוך למאמן, זה להיות בהתפתחות ובהתהוות מתמדת תוך כדי אינטראקציה עם האחר. כשאני מסייעת לאנשים לגדול, אני מתפתחת בעצמי.

במשך השנים, לצד האימון, ניהלתי את מערך הסיוע במרכז לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית, פעילות ששילבה את הידע המקצועי והאקדמי שלי, בעשייה חברתית משמעותית. המפגש עם נפגעים ונפגעות ובני משפחה, עודדה התמקצעות נוספת בסיוע בזמן משבר ובניית מודל ייעודי לאימון נפגעות ונפגעי טראומה מינית.

'אמצעים' מאגדת את כל הידע והניסיון שצברתי במהלך השנים למרחב התפתחות מגוון. אני פוגשת אנשים בצמתים של אמצע החיים, בדילמות הקשורות לשינויי קריירה, פרישה, משפחה בשינוי ומשברי גיל – 30, 40, 50, ומסייעת להם לקבל החלטות ולבנות את הצעד הבא. אני רואה תהליך אימון באמצע החיים, כהזדמנות לריענון ולגיבוש אסטרטגיה חדשה, לקראת העלייה למחצית השנייה.